אופרייט ליס בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע וההליך שלפני

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד הסבות סביב תאונת דרכים שארעה ביום 2/11/11. התביעה מעלה שאלה של היחס בין "אשם תורם" לחלוקת אחריות כפי שיפורט להלן.

2.אין חולק בין הצדדים כי התאונה ארעה בכביש עכו-צפת לאחר צומת המערבית של כרמיאל לכיוון צפת. אין חולק עוד כי בעת אירוע התאונה רכב מס' רישוי 67-641-36 (להלן: "רכב הנתבעת") נסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים מכיוון עכו לכיוון צפת. אין חולק גם כי רכב מס' רישוי 56-246-73 (להלן: "רכב התובעת") הגיע מכיוון משגב לצומת כרמיאל מערב, פנה ימינה לכיוון צפת, נסע בנתיב ההאצה ואז סטה לעבר הנתיב הימני ולאחריו לנתיב השמאלי ביותר או אז ארעה התאונה כאשר רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור.

3.היום שמעתי את עדות שני הנהגים ולאחר מכן הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על שכמי נהגת רכב התובעת.

5על פי עדותה לפניי, לאחר שפנתה ימינה בצומת כרמיאל מערב החלה לנסוע בנתיב ההאצה, אולם מאחר ועמדו רכבים בטרמפיאדה סטתה שמאלה לעבר הנתיב הימני ולאחר מכן סטתה שוב שמאלה לנתיב השמאלי ביותר ואז ארעה התאונה. הנהגת טענה לפניי כי לא ראתה את רכב הנתבעת לפני התאונה. בנוסף טענה כי התאונה ארעה כ-200 מ' לאחר הצומת. עוד הוסיפה כי סטייתה לעבר הנתיב השמאלי ביותר לא היה באופן רציף, אלא בתחילה סטתה לנתיב הימני ולאחר מכן התיישרה בו, נסעה קמעא ולאחר מכן סטתה לנתיב השמאלי.

6.עדות נהגת רכב התובעת אינה אמינה בעיניי. במשטרה מסרה עדת התביעה כי התאונה ארעה 20-30 מ' לאחר הצומת, דבר הסותר את עדותה לפניי. אני מעדיף את עדותה במשטרה על פני עדותה לפניי מאחר וזו נמסרה בסמוך לאחר התאונה. עדות זו מלמדת כי סטיית רכב התובעת הייתה סטייה רציפה מנתיב ההאצה לעבר הנתיב השמאלי ביותר.

7.עדת התביעה נשאלה מדוע סטתה מהנתיב הימני לעבר הנתיב השמאלי, זאת בשים לב כי לטענתה שהיו רכבים לפניה במרחק של כ-300 מ', אולם לא היה בפיה כל סיבה משכנעת מדוע לא המשיכה לנסוע בנתיב הימני וסטתה לעבר הנתיב השמאלי ללא כל סיבה.

8.התנהגות זו מטילה את האחריות לאירוע התאונה על שכמי נהגת רכב התובעת. נהגת התובעת סטתה מנתיב לנתיב ללא שווידאה כי הנתיב השמאלי פנוי או ללא ששמה לב כי מגיח מאחור רכב בנתיב זה. אף תמונות הנזק של רכב התובעת מהן ניתן ללמוד כי קיימת מכת מעיכה בפינה שמאלית אחורית מובילות אותי למסקנה שרכב התובעת לא היה מיושר בנתיב השמאלי, אלא עדיין היה בסטייה שמאלה בעת שארעה התאונה ועל כן אין מנוס מהמסקנה שהאחריות לאירוע התאונה מוטל על שכמי נהגת רכב התובעת.

9.יחד עם זאת, יש להטיל אשם תורם עצמי על נהג רכב הנתבעת. עד זה מסר לפניי כי הבחין לראשונה ברכב התובעת רק עם אירוע התאונה. עוד מסר כי לא הסתכל ימינה, אלא כל הזמן הסתכל ישר והתמקד אך ורק בנתיב נסיעתו. ברי כי התנהגות זו אינה תואמת את חובת הזהירות הכללית המוטלת עליו להסתכל סביב ולהיות ער וערני לסכנות המתרגשות עליו. אם נהג הנתבע היה ערני מספיק היה שם לב כי רכב התובע חותך את הנתיבים ומתקרב לנתיב נסיעתו אז היה בולם ומנסה למנוע א תהתאונה. אני מעמיד את אשמו התורם של נהג רכב הנתבעת בשיעור של 20%.

10.עלתה לפניי הטענה כיצד יש לפסוק בתובענות לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל: האם יש לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד תוך ייחוס לנהג רכב הנתבעת אשם תורם בשיעור 20% או שמא יש לבצע חלוקת אחריות (80% אל מול 20%) ולעשות את חישוב חלוקת האחריות בשתי התביעות ולקזז אחת מן השנייה?

11.עיון בפסיקה רלוונטית מעלה כי אשם תורם עצמי להבדיל מאשם היוצר אחריות מתייחס לחוסר זהירות של נפגע לגבי האפשרות שיגרם נזק לעצמו. לעומת זאת אשם היוצר חבות שם דגש על חוסר זהירות או אכפתיות לאפשרות שייגרם נזק לאחרים. במידה ועסקינן באשם תורם עצמי בלבד הרי הוא לא מקים זכות תביעה למזיק שסבל נזק מהניזוק אלא מדובר בטענת הגנה בלבד המפחיתה משיעור הנזק שעל המזיק לשלם לניזוק. לעומת זאת, במידה ודבק בהתנהגות הניזוק אשם המקים אחריות אזי כל צד יישא בכלל הנזקים בהתאם לשיעור אשמו (לעניין זה ראו:ת.א. (ת"א) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך [פורסם בנבו]

12.בבואי ליישם את הכללים הנ"ל על המקרה הניצב לפני אני מוצא כי לא ניתן לייחס לנהג הנתבעת אשם היצור אחריות אלא ניתן לייחס לו רק אשם עצמי תורם. נהג הנתבע נסע לתומו בנתיב השמאלי אך לא שת ליבו לנעשה מימינו ובכך תרם לאירוע התאונה. חוסר זהירות זה במקרה הספציפי מתייחס לאפשרות שיגרם נזק לרכב הנתבעת מרכבים אשר חותכים את הנתיבים ומגיחים מצד ימין בחוסר זהירות. אין המדובר בחוסר תשומת לב לאפשרות שייגרם נזק לאחרים.

13.בשים לב לכך, דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל תוך הפחתת אשם עצמי של נהג הנתבעת בשיעור של 20%.

14.לכן בשים לב לכך, אני מורה על דחיית התביעה. במקביל אני מחייב את הנתבעת שכנגד אופרייט ליס בע"מ לשלם לתובעת שכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ סך של 36,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגש התביעה שכנגד 22.7.2012 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תישא הנתבעת שכנגד בהוצאות משפט של התובעת שכנגד בסך של 5,560 ₪.

15.התובעת תדאג להסדיר את המחצית השניה של האגרה בתוך 7 ימים מיום קבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: